צוקרמן, גלעד 2003. מגע בין שפות והעשרה לקסיקלית בעברית הישראלית. לונדון-ניו יורק: פלגרייב מקמילן.

 

Language Contact and Lexical Enrichment in Israeli Hebrew
 
תקציר

 

העברית הישראלית היא שפה מדוברת, ש"הומצאה מחדש" במהלך המאה העשרים. היא הגיבה לדרישות החברתיות של המדינה המתהווה, כמו גם לגלובליזציה המתגברת, באמצעות אוצר-מילים שהתפתח במהירות והועשר על ידי מגע עם שפות זרות רבות מספור. במחקר המפורט והקפדני שלפנינו מספק הכותב סיווג מושכל של התחדישים, השדות הסמנטיים שלהם ותפקידיהן של שפות-המקור, לצד מחקר סוציו-בלשני על גישותיהם של טהרנים ושל דוברים ילידיים רגילים כלפי העשרה לקסיקלית. הניתוח שהוא מציע למתח שבין יצירתיות לשונית לבין שימור של זהות לשונית מובחנת מרחיב את הדיון מעבר למקרה של העברית הישראלית, באמצעות השוואות חדשניות עם התורכית המחודשת, סינית מנדרינית, יפנית, ערבית, יידיש, שפות קראוליות ושפות נוספות.

 

בפתח האלף השלישי מתאפיין עולמנו בתקשורת חובקת עולם ובתפוצה רחבה של אמצעים טכנולוגיים. הנזילוּת וההשתנוּת של המילה אינן מכבדות שום גבולות, וייתכן שלשיעור ההשתנוּת לא תהיינה מקבילות אפילו בדורות עתידיים (ואחידים יותר). המחקר לגבי אופניו השונים של 'מגע בין לשונות' והדינמיקה שלו לא יכול היה להופיע בזמן מתאים יותר.

 

 

תוכן עניינים

 

תודות 

קיצורים 

הקדמה

 

  1. נקודות-מבט חדשות לגבי העשרה לקסיקלית

  2. המקרה של ה"ישראלית": חידוש רב-מקורי כטכניקה אידיאלית להעשרה לקסיקלית

  3. תוספת סממה לעומת חידוש לקסמה

  4. חידוש רב-מקורי בתחומי-מינוח שונים

  5. ניתוח סוציו-בלשני: גישות כלפי חידוש רב-מקורי ב"שפות מומצאות מחדש"

  6. שפות המקור

  7. ניתוח סטטיסטי

  8. מסקנות והשלכות תיאורטיות

 

נספח: רישום, תעתוק ותרגום 

מקורות 

מפתח